מאות שנות קהילה · 1201—1941 · מהיסוד ועד השואה
דמות מרכזית
תאריכי חיים
תפקיד / קרבה משפחתית
פרק ראשון
ריגה, בירת לטביה, נוסדה בשנת 1201 לחוף נהר הדאוגווה. לאורך מאות שנים שימשה כעיר נמל ומסחר מרכזית בים הבלטי, ושאבה אליה סוחרים ואומנים מכל קצות אירופה — ובכללם יהודים שנמשכו לפעילותה הכלכלית הדינמית.
היהודים הראשונים שהגיעו לאזור לטביה עשו זאת עוד בימי הביניים, ובאו בעיקר מגרמניה ומפולין. אך ישיבה קבועה בריגה עצמה לא הותרה עד המאות שאחר כך, בשל גזרות שונות. ה"גטו הישן" של ריגה התפתח בשכונת מוסקבה (Maskavas forštate), שם ריכזה העיר את תושביה היהודים.
עם כיבוש לטביה על ידי הצאר הרוסי בשנת 1710, החלו תקנות "תחום המושב" להשפיע על היהודים המקומיים, אם כי לטביה עצמה נהנתה ממידה מסוימת של רפיון בהשוואה לחבלים רוסיים אחרים. בסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 גדלה הקהילה בריגה במהירות — ה"הסכלה" (תנועת ההשכלה היהודית) חדרה לשם מוקדם יחסית, ואינטלקטואלים יהודים עסקו בפרסום עיתונות, ספרות ותיאטרון.
"ריגה הייתה בשבילנו לא רק עיר — הייתה היא ביתנו, שפתנו, עולמנו כולו."
מתוך זיכרונות שורד יהודי מריגה, 1946
בשנת 1920, לאחר מלחמת העצמאות, הפכה לטביה לרפובליקה עצמאית. עידן "לטביה העצמאית" (1920–1940) היה תקופת שגשוג לקהילה היהודית — פעלו בית-ספר לאמנות, תיאטרון יידי מפואר, שלוש אוניברסיטאות שקיבלו סטודנטים יהודים, עיתונות ביידיש, בעברית ובלטבית, ואגודות ציוניות פעילות.
ריגה הכילה כ-12% יהודים מכלל אוכלוסייתה בשיא — כ-40,000 איש. קיימה את בית הכנסת הגדול ("החורבה הגדולה"), שוק יהודי שוקק, ושכונות עם אופי מובהק. יהודי ריגה השתלבו בחיים הכלכליים, האמנותיים והאינטלקטואליים של העיר לצד שמירה על זהות קהילתית ייחודית.
סיפור משפחתי
סיפורם של אברהם יצחק ושרה גרצ'יקוב — GERTSCHIKOV
העיר ריגה שבלטביה וסביבותיה היו בית לקהילה יהודית ענפה ותוססת. שם, בין רחובות העיר, חיו אברהם יצחק גרציקוב ושרה רבקה גרצ'יקוב לבית גורדון, למשפחה ברוכת ילדים. ביתם היה מלא בקולותיהם של תשעה ילדים — שש בנות ושלושה בנים. המשפחה הלכה והתרחבה, והפכה לשבט של ממש.
ששת הבנות לבית גרציקוב:
ושלושת הבנים לבית גרציקוב:
החיים התנהלו על מי מנוחות, עד שההיסטוריה התדפקה על דלתות אירופה.
בקיץ 1941 הכל השתנה. עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות, נכבשה לטביה כולה. הגרמנים, בסיוע משתפי פעולה מקומיים, החלו ברדיפות שיטתיות של יהודי המדינה.
באוקטובר 1941 גורשו יהודי ריגה מבתיהם ונכלאו בגטו ריגה, בתנאים של צפיפות, רעב ואימה. זמן קצר לאחר מכן, בחודשים הקפואים של אותה שנה, החלו האקציות הגדולות. רבים מיהודי הגטו, ובהם משפחות שלמות, גורשו אל יערות הסביבה (יער רומבולה ויער ביקרנייקי), שם נורו ביריות אכזריות אל תוך בורות חפורים.
מזלה של משפחתם של אברהם יצחק ושרה גרציקוב לא שפר עליה. מכונת ההשמדה הנאצית לא חסה על זקנים, נשים וטף.
הגורל האכזר הכה במשפחה ללא רחם, והם נרצחו בגטאות וביערות. נפשות יקרות אבדו לעד.
נרצחו:
משפחות שלמות נגדעו באחת, וקולן הושתק לנצח.
מתוך התופת, שרדו רק מעטים שהצליחו להימלט מבעוד מועד או שמסלול חייהם הרחיק אותם מגיא ההריגה.
הבן יוסף גרציקוב הצליח להימלט מזרחה אל תוך שטחי ברית המועצות, וכך ניצלו חייו. הבנים מישה גרציקוב ובוריס דב גרציקוב, יחד עם אחותם גלה גרציקוב גירמל, הצליחו לעלות לארץ ישראל.
הם, שניצלו מן התופת, הפכו לגלעין חדש למשפחה הענפה שנספתה. בארץ ישראל, במקומות שאליהם הגיעו, נשאו עמם את זכרם של הוריהם, אחיותיהם, גיסיהם והאחיינים הקטנים שלא זכו לגדול.
לבוריס דב גרציקוב ואשתו אנג'ה גרציקוב נולדו שני ילדים:
ציר הזמן
גיאוגרפיה
שתי המפות שלהלן מציגות את לטביה בהקשרה הגיאוגרפי ואת עיר ריגה כפי שנראתה ערב מלחמת העולם השנייה.
תמונות היסטוריות
תמונות מאוסף הארכיון. לחץ על תמונה לצפייה בתצוגה מלאה.
אין תמונות בגלריה כרגע.
מנהל האתר יכול להוסיף תמונות דרך פאנל הניהול.
אלבום משפחתי
תמונות אישיות מאלבום המשפחה.
אין תמונות באלבום המשפחתי עדיין.
מנהל האתר יכול להוסיף תמונות דרך פאנל הניהול עם שיוך "תמונה משפחתית".
1941–1945
ב-1 ביולי 1941 נכנסו כוחות גרמניים לריגה. עוד בשבועות הראשונים בוצעו טבחים ופוגרומים. בנובמבר 1941 הוקם הגטו של ריגה — תוחם לשכונת מוסקבה ההיסטורית היהודית.
ב-30 בנובמבר וב-8 בדצמבר 1941 — ב"אקציות רומבולה" — הובלו כ-25,000 יהודי ריגה ביער רומבולה ונורו. הפיקוד היה של SS-Obergruppenführer פרידריך יקלן. זו הייתה אחת ממהלכי הרצח ההמוניים הגדולים ביותר בהיסטוריית השואה כולה — בשניים מפחות מ-48 שעות.
עד תום המלחמה ניצלו רק כמה אלפים מתוך כ-80,000 יהודי לטביה. הקהילה שפרחה במשך מאות שנים — חוסלה כמעט לחלוטין.
יזכור
לזכר יהודי ריגה וקהילות לטביה שנכחדו
מקורות וקישורים